מה עושה מלך מואב בצרפת?

לפרשת בלק תשפ"ד

מי ניצח במלחמה?

אם מישהו ישאל אתכם "מי ניצח במלחמת יום כיפור?", תוכלו לענות ללא ספק שישראל ניצחו את מצרים וסוריה. אבל אם תגיעו למוזיאון של המלחמה במצרים, תשמעו סיפור אחר. בערבית حرب تشرين, חַרְבּ תִּשְרִין או حرب أكتوبر,חַרְבּ אֻכְּתוֹבַּר: "מלחמת אוקטובר" וגם حرب رمضان – חַרְבּ רמצ'אן: "מלחמת רמדאן". לא רק השם שונה. גם הסיפור שונה. ישראל הפסידה את חצי האי סיני למצרים, וההוכחה לכך היא ש…אנחנו מסרנו להם את חצי האי סיני. מהצד הישראלי, זו הייתה מחוות שלום עם מצרים. אבל המצרים לא יכלו לצאת פראיירים, לאחר שהפסידו שטח במלחמה, אז היו חייבים להציג את הדברים כך. במזרח התיכון זה עניין של כבוד, ואת זה אנחנו מבינים.

בעוד 500 שנה יהיה הרבה יותר קשה לדעת מה בדיוק קרה, וכל שכן בעוד 3,000 שנה. יש הרבה סיפורים בתנ"ך שהיו ידועים וברורים למי שחי לפני 2,000-3,000 שנה, ולכן לא היה צורך לפרט יותר מידיי. התנ"ך מזכיר את מה שאנחנו צריכים על מנת להפיק לקחים מוסריים וכו', אבל התנ"ך לא מתיימר ללמוד את ההיסטוריה. ובכל זאת, לפעמים כדאי להבין את הרקע ההיסטורי כדי לדייק יותר את המסר של התנ"ך.

לדוגמא, בסוף פרשת חקת, אחרי מלחמת סיחון ועוג, מלכי האמורי, יש שיר, שלא ברור מי אומר אותו:

עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃ כִּי־אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן׃ אוֹי־לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם־כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן׃ וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד־דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד־נֹפַח אֲשֶׁר עַד־מֵידְבָא׃ (במדבר כא, כז-כט)

יש כל כך הרבה שאלות לגבי זה. לענייננו - מהי המלחמה שהיתה בין האמורי לבין מואב? ואם ישראל ניצחו את האוייבים של מואב, אז מדוע מואב מפחדים מישראל? זה ברור שמואב לא מפחדים שנילחם בהם, אלא שנכלה את המשאבים מהסביבה: עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת־כָּל־סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה (כב, ד). 

הדגשתי בכוונה כמה מקומות חשובים, כי זה יעזור לנו להתבונן בסיפור של מלך מואב בתקופת הבית הראשון. מי שרוצה לפגוש את המלך הזה, צריך לטוס לפריז. למוזיאון ה-Louvre (אהבה, בצרפתית, איך לא?).

מה הקשר בין מלך מואב למוזיאון הלובר?

מי שנוסע בצפון ירושלים עלול לשמוע "התחנה הבאה: קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ". שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ היה ארכיאולוג, מזרחן ודיפלומט צרפתי, מחשובי החוקרים של ארץ ישראל במאה ה-19. (התמונה עם זכויות יוצרים, קישור) 

בשנת 1868 נמצאה מצבת אבן שחורה בגובה כ-60 ס"מ, עם כיתוב עברי עתיק שאף אחד לא ידע לפענח. מפה לשם, הידיעה על האבן הגיעה לאוזניו של קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ, שדאג ליצור העתק בגבס. למזלנו הרב. כי האבן נופצה בידיי בדואים, בתוך מלחמת כבוד על מי יקנה את האבן, ניסיון של לערב את העות'מנים, ועוד פוליטיקה עסיסית. הכתובת שופצה עם חלקים חסרים, ותודות להעתק שעשה קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ, ניתן לפענח את רוב הכתובת היום. 

בכתובת  34 שורות, עם נקודה שמפסיקה בין מילים, ושורה בין כל משפט. לפני הקריאה, יש לשים לב ל-

1. דגשים בפיסקה של "בואו חשבון", למעלה. למשל, העיר דיבון, או האל של מואב - כמוש. 

2. הכתובת מתייחסת לסיפור מספר מלכים (מ"ב ג, ד) "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל"

3. שימו לב לדגשים שהוספתי בכתובת.

איך המואבית שלכם? בואו ננסה לקרוא קטעים נבחרים בשפה המואבית:

1. אנך. משע. בן. כמש-- . מלך. מאב. הד

2. יבני | אבי. מלך. על. מאב. שלשן. שת. ואנך. מלכ

3. תי. אחר. אבי | ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה | במ[ת. י]

4. שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר

5. י. מלך. ישראל. ויענו. את. מאב. ימן. רבן. כי. יאנף. כמש. באר

6. צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר. כ[...]

7. וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את א[ר]

8. צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש

9. בה. כמש. בימי | ואבן. את. בעלמען. ואעש. בה. האשוח. ואבן

10. את. קריתן | ואש. גד. ישב. בארץ. עטרת. מעלם. ויבן. לה. מלך. י

11. שראל. את. עטרת | ואלתחם. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העם.

12. הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. ואס

13. חבה. לפני. כמש. בקרית | ואשב. בה. 

המעוניין להמשיך לקרוא, אפשר למצוא את כל הטקסט תחת ערך ויקיפדיה "מצבת מישע", ועם ניתוח אקדמי בספרו של שמואל אחיטוב: אסופת כתובות עבריות, ירושלים: מוסד ביאליק, 1992.

הסיפור בספר מלכים הוא מורכב בגלל שיש חלקים שלא ברורים לנו, ממרחק הזמן שלנו. בכל מקרה, אנחנו רואים את הסיפור מהצד של מישע מלך מואב, המספר על איך פרק את עולו של מלך ישראל, נלחם באזור שהיו שבט גד, לקח שבויים, החזיר למואב ערים שהיו תחת שלטון שבטי ישראל שבעבר הירדן המזרחי. יהושפט מלך יהודה גם היה מעורב בסיפור הזה. ופיענוח חדש של הכתובת טוען שיש אזכור לגיבור מבית דוד, כנראה קשור לצבא יהושפט:

שורה 12: וָאֵשְבְּ (=שביתי) מִשָם אֶת אֲרִאֵל (גיבור במואבית, ראה שמואל ב', כג, כ) דָוִדֹה (אולי גבור מלכות יהודה מבית דוד שבא לסייע לישראלים).

בסופו של דבר, נכון להזכיר את הציטוט המיוחס לצ'רצ'יל: "ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצח". קשה לדעת מה באמת קרה על בסיס התיעוד בעצמו, וצריך לחקור את הממצאים, ולנסות להבין את המגמה של הכותב. כי המגמה בהחלט לא היתה היסטוריה. הארכיאולוג, היסטוריון, חוקר, צריך לעשות עבודת בלש עם כלים יחסית מצומצמים, ומידיי פעם מתגלה משהו ששופך אור חדש על הסיפור.