כל הדרכים מובילות לרומא?

לפרשת שופטים תשפ"ד

הציטוט המפורסם מיוחס לתיאולוג הצרפתי אלן דה-לילה Alain de Lille, שכתב בשנת 1175 "אלף דרכים מובילות בני אדם במשך הדורות לרומא" (תרגום חופשי). הדעת הרווחת היא שמשמעות הביטוי נעוצה באבן מיל מוזהבת, ה-Milliarium Aureum, שבנה הקיסר אוגוסטוס בשנת 20 לפנה"ס בפורום הרומאי, משם כל הדרכים יצאו אל ארבע קצות האימפריה. היום ניתן לראות את הבסיס של העמוד ברומא.

חשוב לציין כי היו הרבה מאוד דרכים בארץ ישראל בתקופת הבית השני, ואבן המיל הראשונה הונחה פה בשנת 69 לספירה. אבל הדרכים הרומיות האימפריאליות התחילו בשנת 312 לספירה. כלומר, אחרי חתימת המשנה.

המעוניין להרחיב על הנושא, ממליץ להכיר את מפת פויטינגר, מהמאה הרביעית לספירה. זוהי המפה המפורסמת ביותר של הדרכים הרומיות. בנוסף, ה-מומחה לדרכים הרומיות בארץ ישראל הלא הוא ישראל רול ז"ל, אבל אין להתעלם מהספר החדש והעדכני של יגאל ויותם טפר דרכים נושאות עַם: דרכי עולי הרגל אל ירושלים בימי הבית השני.

איך זה קשור לפרשת שופטים?

הדרכים הרומיות היו מוכרות לחז"ל, שחיו באימפריה הרומית. הדרכים האלה השפיעו על איך שתפסו את הצורך בדרכים אל - ערי המקלט: דֶּרֶךְ הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: דֶּרֶךְ הַיָּחִיד – אַרְבַּע אַמּוֹת. דֶּרֶךְ מֵעִיר לְעִיר – שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת. דֶּרֶךְ הָרַבִּים – שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת. דֶּרֶךְ עָרֵי מִקְלָט – שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת. אָמַר רַב הוּנָא: מַאי קְרָאָה? דִּכְתִיב: ״תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ״ (בבא בתרא ק)

חז"ל אף מפליגים לתאר את תחנות מנוחה בדרך אל ערי המקלט, כולל שלטי הכוונה, והתחזוקה של הדרכים. ממש תשתית ארצית שמיועדת למקרה שמישהו, חלילה, ירצח בשגגה. הדרכים הרומיות, שרוחבן נע בין 4-6 מטר, עם שני נתיבים, כללו תחנות מנוחה לסוסים כל 15 מיל, אכסניות בכל 30 מיל, וכל זה היה עבור הצבא הרומי, וכמובן - שינוע סחורה. ובכל זאת, חז"ל ראו לנכון לקבוע שצריך דרכים כאלה עבור…רוצח בשגגה… למה??

עוד נקודה למחשבה. השלום הרומאי, ה-Pax Romana, הוא עיקרון שלפיו האימפריה הרומית דואגת לשלום נתיניה: ביטחון בדרכים, גישה אל סחורות אקזוטיות במחירים נוחים. כמובן שלשם כך צריך מערכת גביית מיסים משומנת היטב, והדרכים הן השמן. אפשר לומר שעבור הרומאים, זוהי 'אוטופיה'. כלומר - חזון השלימות או אחרית הימים. בניגוד לכך, פרשת שופטים מציבה חזון שונה לחלוטין, וזה קשור לערי מקלט.

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ח

(א) מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ עָרֵי מִקְלָט שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט ב) "שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ". וְאֵין עָרֵי מִקְלָט נוֹהֲגוֹת אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

(ב) וְשֵׁשׁ עָרִים הָיוּ. שָׁלֹשׁ הִבְדִּיל משֶׁה רַבֵּנוּ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. וְשָׁלֹשׁ הִבְדִּיל יְהוֹשֻׁעַ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן:

(ד) בִּימֵי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ מוֹסִיפִין שָׁלֹשׁ אֲחֵרוֹת עַל אֵלּוּ הַשֵּׁשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (יט, ט) "וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה". וְהֵיכָן מוֹסִיפִין אוֹתָן? בְּעָרֵי הַקֵּינִי וְהַקְּנִזִּי וְהַקַּדְמוֹנִי שֶׁנִּכְרַת לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּרִית עֲלֵיהֶן וַעֲדַיִן לֹא נִכְבְּשׁוּ וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (יט, ח) "וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹקיךָ אֶת גְּבֻלְךָ":

בואו נחשוב על זה רגע. האוטופיה של עם ישראל היא "כל הדרכים מובילות לירושלים":

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם׃ וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־ה' אֶל־בֵּית אֱלֹקי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־ה' מִירוּשָׁלִָם׃ וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה׃ (ישעיהו ב, ב-ד)

במציאות הזו, אנחנו אמורים להשקיע הון תועפות בפיתוח ותחזוקת דרכים שמובילות לערי מקלט?! כלומר, במציאות שבה ההנהגה מתוקנת, החברה צודקת וטובה וישרה, אנחנו דואגים ל…רוצח נפש בשגגה שבורח מ…גואל הדם? מה אנחנו, ברבריים?

כדי לחדד את הנקודה הזו, נציין שיש בעבר הירדן המזרחית כמות שווה של ערי מקלט לאילו שבמערב הירדן, למרות שיש רק 2.5 שבטים. הרמב"ן מסביר (במדבר לה, יד): כי בגלעד נפישי רוצחים דכתיב (הושע ו ח) גלעד קרית פועלי און עקבה מדם. אבל הרי מדובר ברצח בשגגה, אז איך זה הגיוני? המהר"ל בפירושו גור אריה על אתר מבאר, שבעצם, ברגע שערך החיים יורד בגלל שרצח מצוי, אז גם תאונות קורות בתדירות גבוהה יותר.

...אופסי?

אז בעצם, "סוף הדרך" בשבילנו הוא להוסיף עוד ערי מקלט. אולי המסר הוא כזה: חברה מתוקנת היא כזו שמבינה שבכל רגע נתון, אנחנו עומדים בפרשת דרכים. אמנם כל הדרכים מובילות לירושלים, אבל אם שניה אחת אני מסתכל בטלפון בנהיגה,לא שמתי לב לכביש, או שהבלמים לא עובדים כי לא הלכתי למוסך בזמן, כל האוטופיה שלנו יכולה להידרדר אל ברבריות תוך שניות. וגם בדרך לירושלים, צריך לזכור שכל הדרכים גם מובילות לעיר מקלט.

ולסיום - קצת הומור, מקומיקס בבא של שי צ'רקה - האחר והיחיד.