לפרשת נשא תשפ"ד
ברכת כהנים מוזכרת בפרשת נשא. לרגל הפרשה ומקוצר הזמן אני מציין בקצרה שני סוגי ממצאים הקשורים לכהנים, מתקופת בית ראשון, ומסוף בית שני עד התקופה הביזנטית. הראשון הוא המפורסם ביותר: כתובת ברכת הכהנים שנמצאה בכתף הינום ב-1983. השני הוא פחות ידוע, וזה כתובת של כ"ד משמרות כהונה מ-תימן! טוב, לא רק.
ברכת הכהנים מכתף הינום
המגיע לתחנה הראשונה בירושלים, והולך לכיוון מרכז העיר, יעבור מימינו את מרכז מורשת בגין. מעל המרכז יש את אתר "כתף הינום" בו נמצאה מערת קבורה משפחתית שמנתה 95 שלדים. כידוע, בתקופת בית ראשון רוב הקבורות היו משפחתיות, ומכאן הביטוי: וַיִּשְׁכַּ֥ב דָּוִ֖ד עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעִ֥יר דָּוִֽד (מלאכם א ב, י).
יודעי דבר מכירים את הסיפור על הילד ה"נודניק" שהשתתף בחפירות של גבריאל ברקאי מהאונ' בעברית, ב-'83. הקברים נשדדו בעבר ולא היה ספק בלב החופרים שאין מה למצוא. אבל הילד ה"נודניק" הזה נכנס אל תוך מערת הקבורה, וגילה שם אוצרות! מסתבר שתקרת המערה קרסה וכיסתה את כל השלדים והחרסים שהיו שם, ולכן השודדים כנראה לא חשבו לחפור עמוק יותר. הסיפור ממשיך שהילד הזה נדנד לברקאי, והלה הבין כי הילד גילה אוצר! מפה לשם, מצאו שם הרבה חרסים, ושני קמעות שהיו מגולגלות, כמו בדל סיגריה, אל תוך נרתיק מתכתי קטן.
בתוך הנרתיקים היו מגולגלים פיסות כסף במצב שברירי ביותר. לקח שלוש שנים (!!!) לפתוח אותם בזהירות בתנאי מעבדה, כדי שלא יתפוררו. ומה היה כתוב עליהם? הפלא ופלא - ברכת כהנים! הקמעות היו ברכה לנפטר, והן כללו חלקים מברכת כהנים. דרך אגב, זהו הפסוק המקראי העתיק ביותר שנמצא בארכיאולוגיה. כנראה פירשו את הפסוק כמשמעו "ושמו את שמי על בני ישראל" ממש! כך מפרש יצחק מייטליס על הפרשה ב"פרשת דרכים".
הסיפור ממשיך. כעבור כמה שנים העביר ברקאי סיור לחיילים באתר, או במוזיאון, לא ידוע לי. בכל מקרה, הוא סיפור את הסיפור על ה"נודניק" שמצא את הקמעות. אחד החיילים פתח את פיו ואמר "אדוני, אני הייתי הנודניק!"
כ"ד משמרות כהונה
המרד הגדול ברומאים נפתח למעשה בקיסריה, בשבת. הסיפור קשור לבית הכנסת, שם הנוכרים התנכלו ליהודים, והיה ברור שהרומאים לא יעזרו. מפה לשם - קיסריה מוזכרת בקינות כאחד המקומות שנהרסו, ושם כנראה נהרג רבי עקיבא ע"י הקיסר אדריאנוס. גם כ"ד משמרות הכהונה מוזכרות בקינות (איכה ישבה חבצלת השרון?).
בחפירות שנעשו בקיסריב בשנת 1962, נמצאו שברי שיש מבית הכנסת העתיק, שכוללים את כ"ד משמרות הכהונה. ככל הנראה מהסורג של בית הכנסת, כלומר אחת ה"מחיצות" מסביב לארון הקודש. אגב, נמצאו עוד שברים מבתי כנסת שונים, אבל אני מציג את השלמים והמרשימים ביותר. יחסית.
הכתובת השניה של כ"ד המשמרות נמצאה בתימן. הכתובת נמצאה וצולמה לראשונה ב-1970, בכפר תנעים, כ-15 ק"מ ממזרח לבית אל חאצ'ר.
הכתובת חרותה על צד אחד של עמוד מרובע. כותרתו של העמוד שוקעה ברצפת המסגד, והיא שימשה מעין בסיס לעמוד. בזמן שהכתוב. צולמה, הניחו שיש עוד קטע מתחת לרצפה, כנראה. בצילום הנוכחי נראה שאין עוד. בקטע הגלוי לעין נשמר הטקסט מן המשמר הרביעי עד המשמר הארבעה עשר. הכתובת היא הגדולה ביותר מכל הכתובות על כ"ד משמרות הכוהנים הידועות עד עכשיו.
זמנו של הכתובת אינו ידוע, וקשה לתארך ללא ההקשר החסר. ע"פ צורת הכתב אפשר אולי לייחס אותה למאה החמישית או השישית (שנת 400-500), כלומר מסוף תקופת התלמוד, פחות או יותר. בעבר דיברנו על מצבות הקבורה מהעיר צוער, מאותה התקופה. אפשר להשוות את צורת הכתב.
הכתובת מלמדת אותנו כמה דברים:
א. היה נהוג פעם לכתוב את כ"ד משמרות הכהונה על לוחות אבן או עמודים, לזיכרון.
ב. הכתובת מכילה את הרשימה המלאה ביותר שנמצאה עד כה.
ג. הכתובת מעידה, שהמנהג לרשום את שמות המשמרות ומקומם הסידורי על לוחות, היה ידוע לא רק בארץ ישראל, אלא גם בארץ תימן הרחוקה.
התעלומה נשארת: מדוע נכתבה הכתובת הזו בתימן הרחוקה? האם היו שם יהודים ממשמרות הכהונה? אם כן, אילו משמרות? או שאולי היה לזה עוד שימוש?
מקורות:
יצחק מייטליס, פרשת דרכים - מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע, מגיד, 2014
מיכאל אבי-יונה, כתובת מקיסריה על כ"ד משמרות הכוהנים, בתוך: ארץ ישראל - מבחר מאמרים, הוצאת אריאל בשיתוף החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים, 1999 עמ' 185–190 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
ריינר דיגן, "כתובת מתימן על כ"ד משמרות הכוהנים", תרביץ, מב [ג/ד] (ניסן–אלול תשל"ג), עמ' 302–303, באתר JSTOR.
Comments